מי יזם את אסיפת ההורים הראשונה בחיי?
מגישה: מיכל זורין.

התחלתי את דרכי לפני שנים בעולם הגננות, כמו כל מי שאין לה דודה חביבה שעובדת בעירייה.
גננת משלימה ברשת ידועה במרכז הארץ, מחכה ומייחלת לגן משלי.
ויום אחד, בלי שום הכנה מראש. זה קרה. בתאריך י”א באב, קיבלתי טלפון מפתיע מוקדם בבוקר, מהמפקחת שלי.
היא זימנה אותי בדחיפות לראיון בזק במשרד.
היות וממש לפני דקות מספר, התבשרה המפקחת, שהגננת הוותיקה של גיל ט”טח , מירי שמה, התקדמה למשרה בכירה יותר.
וכעת, עומדים ותלויים להם 35 ילדים מתוקים, שנותרו גלמודים ללא גננת…
ומי אם לא אני, אשמח לרוץ ולגאול את אותם ילדים ולשמש כגננת עבורם?
אך אז, אחרי ענני השמחה, הופיע גם קצת גשם.
מסתבר, שהילדים המתוקים, מרגישים משום מה עדיין גלמודים, למרות שהסכמתי ברוב טובי לגאול אותם.
וזאת מפני, שהם חיכו בצפייה דרוכה במשך שנה שלמה, לגננת מירי המדוברת שהייתה גננת מיוחדת, נערצת ואהובה.
אז עכשיו כנראה, התהפכו היוצרות. והפכתי אני, הגננת, להיות תלויה ועומדת.
ולפני שהספקתי להתבלבל, שוב קיבלתי טלפון מפתיע. הפעם מהגב’ סיגלית רז. אימא של יאיר.
היא נשמעה אינטליגנטית. הייתה נחמדה מאוד, הציגה את עצמה ואז אמרה לי בלי שום הקדמות את האמת הכי אמתית שיש.
“את יודעת מיכל, ששנה שלמה חיכינו לגננת מירי. בשנה שעברה, מידי יום הייתי משננת באזניו הרכות של יאיר שלי “שנה הבאה, אתה
הולך לגן מירי”… וכעת, שכמירי עזבה, נשארנו ההורים והילדים מאוכזבים ואפילו מעט חוששים”.
הרהרתי לרגע. פתאום חדרה לתוכי ההבנה, מה זה אומר “להיכנס לנעליים” של גננת ותיקה כמו מירי.
סיגלית, כמו קראה את מחשבותיי, מיהרה להציל את המצב.
“ברור לנו שזה ייקח קצת זמן” אמרה, “אבל אנחנו מבינים את הסיטואציה ומאוד נשמח להכיר גם אותך, מיכל. ולשם כך, התקשרתי
להציע לך הצעה נועזת במקצת. מה דעתך לקיים אסיפת הורים בימים הקרובים לפני שתתחיל השנה? כך יהיו לי כמה ימים ללחוש
בביטחון באוזני ילדי “כמה נפלא, בקרוב תלך לגן מיכל…”.
“רעיון מעניין”. שמעתי את עצמי אומרת, אי שם מתוך ההלם וההתרגשות.
“אשקול זאת ואעמוד אתכם בקשר, בכל אופן אני מודה לך מאוד ושמחתי להכירך”. הפעם אני הפתעתי את עצמי. הצלחתי לענות בטון
יציב של גננת כבודה, כאילו לא הייתי גננת משלימה שהחליפה קידומת, לפני שעתיים לכל היותר.
ניתקתי את השיחה ומיד החלטתי, בשבוע הבא, אערוך אסיפת הורים בגן!!!
התחלנו להריץ ארגונים.
גן מקושט, כיבוד ומזכרות. כדי שההורים האלו יבינו היטב עם מי שי להם עסק.
חלפו להם הימים, כמו מסטיק דביק, אפשר לומר. והרגע המיוחל הגיע.
בעוד רבע שעה כולם יופיעו כאן בגן. אני עוברת שוב על הרשימה, לבדוק, מה שכחתי. )יכול להיות שלא שכחתי כלום?(
ואז, רעד קל חלף בגווי.
הכל מאורגן. עד לפרטים הקטנים, אפילו סרט סאטן, כבר מעטר לו בנחת, את מזכרת המושקעת העטופה בצלופן קריסטלי.
אבל אני, בניגוד לסרט הסאטן שממתין בנחת, לאימא של יאיר ולשאר ההורים, עדיין לא מוכנה!
שכחתי להכין נאום פתיחה, סיפור מרתק או אפילו איזו הקראה נדושה. כולם יתקבלו בברכה.
אני מנסה לעשות הערכת מצב מהירה ולפתע, קול מוכר קורא אלי, “מיכל”???
סיגלית, אימא של יאיר כבר כאן. ואחריה נשפכים לגן, כמו ים שמאיים להטביע אותי, עוד עשרות הורים.
ושוב, הפתעה! בהתעשתות של שנייה, אני תופסת את עצמי ומחליטה.
א מ ת! זה יהיה הנאום, הסיפור וההקראה שלי!
אימא של יאיר פנתה אלי עם האמת וגם אני אגיב להורים – בכוחה של האמת.
ההורים התיישבו. ממתינים למוצא פי.
ובחסד עליון, בלי שום דף, שיתפתי, שיקפתי והסברתי.
מלב – אל לב.
והתגובות? כבר הקדמתי – חסד עליון!
אסיפת ההורים הייתה נהדרת. והובילה לשנה עוד יותר נהדרת.
ומאז ועד היום, בכל שנה, אני ממשיכה את המסורת ועורכת אסיפת הורים לפני תחילת השנה )ממליצה בחום גם לך  .)
אסיפה מוקדמת שנוסכת רוגע, אימון והבנה כלפי צוות הגן, מתחילת השנה – לכל השנה.
וכל הזכויות שמורות לך, סיגלית רז אימא של יאיר,
תודה!

שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
:סל הקניות
  • אין מוצרים בסל. בינתיים :)